Le texte Le vocabulaire Les révisions
Mena'hoth
Daf 69b
כִּכְלֵי גְלָלִים כִּכְלֵי אֲדָמָה וְאֵין מְקַבְּלִין טוּמְאָה דְּאָמַר מָר כְּלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי גְלָלִים וּכְלֵי אֲדָמָה אֵין מְקַבְּלִין טוּמְאָה לֹא מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אוֹ דִלְמָא לָא הָוֵי עִיכּוּל
Traduction
like dung vessels and like earth vessels, and these are not susceptible to ritual impurity, as the Master said: Stone vessels and dung vessels and earth vessels are not susceptible to ritual impurity, neither by Torah law nor by rabbinic law? Or perhaps this is not considered digestion, as these palm leaves remained intact, and therefore the vessel prepared from them is susceptible to ritual impurity like any other wooden vessel.
Rachi non traduit
כלי גללים. כלי גללי בהמה:
Tossefoth non traduit
כלי גללים. במס' שבת (דף נח.) פירש בקונטרס אבן גלל וכאן מוכיח שהם כלים של צפיעי בקר:
כלי אדמה. פי' בקונט' שחיקת אבנים שקורין קרויי''ט בל''א ובפרק במה אשה (גם זה שם) משמע שהם כלי חרס שנתייבשו בחמה ולא נצרפו בכבשן גבי כבול דאמר אלא אי אמרת בשל טיט הני הוא דלא מקבלי טומאה הא כלים דידהו מקבלין טומאה והתנן כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה כו' ועוד תנן במסכת כלים (פ''ג מ''ב) נר שניטל פיו טהור ושל אדמה שהוסק פיו בפתילה טהור:
תִּפְשׁוֹט לֵיהּ מֵהָא דְּאָמַר עוּלָּא מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יְהוֹצָדָק מַעֲשֶׂה וּבָלְעוּ זְאֵבִים שְׁנֵי תִינוֹקוֹת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְטִהֲרוּ אֶת הַבָּשָׂר
Traduction
The Gemara suggests: Resolve the dilemma from that which Ulla says in the name of Rabbi Shimon bar Yehotzadak: An incident occurred in which wolves swallowed two children and excreted them on the east bank of the Jordan, and the incident came before the Sages for a ruling. They were asked whether the remains of the children were ritually impure even after they had passed through the animal’s digestive tract, and they deemed the flesh ritually pure, as it is no longer considered human flesh but wolf excrement. Similarly, the swallowed palm leaves should be considered like elephant dung and therefore the basket made from them should not be susceptible to ritual impurity.
Rachi non traduit
ובלעו שני זאבים שני תינוקות. והקיאום דרך בית הרעי:
וטהרו את הבשר. אלמא הוי עיכול:
שָׁאנֵי בָּשָׂר דְּרַכִּיךְ וְלִפְשׁוֹט מִסֵּיפָא וְטִמְּאוּ אֶת הָעֲצָמוֹת שָׁאנֵי עֲצָמוֹת דַּאֲקוֹשֵׁי טְפֵי
Traduction
The Gemara rejects this resolution: That case of flesh is different, as flesh is soft and digestible. Palm leaves, by contrast, are hard and not easily digested. The Gemara suggests: But in that case, let us resolve the dilemma from the last clause of the account of that incident: The Sages ruled that flesh was ritually pure, but they deemed the intact bones ritually impure. The bones, which are a harder substance than the flesh, are not considered digested. Likewise, the hard palm leaves should also not be considered digested, and the wicker basket fashioned from them should be susceptible to ritual impurity. The Gemara answers: The case of bones is different, as they are harder. Therefore, one cannot cite a proof from here with regard to palm leaves, which are a comparatively softer substance.
בָּעֵי רַבִּי זֵירָא חִיטִּין שֶׁיָּרְדוּ בֶּעָבִים מַהוּ לְמַאי אִי לִמְנָחוֹת אַמַּאי לָא אֶלָּא לִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם מַאי
Traduction
§ Rabbi Zeira raises a dilemma: With regard to wheat that fell from the clouds, what is the halakha? The Gemara asks: With regard to what issue was this dilemma raised? If it is referring to using this wheat for meal offerings, why not? There should be no problem with using the wheat, since wheat for meal offerings does not have to come from Eretz Yisrael. Rather, the dilemma is whether this wheat can be used for the offering of the two loaves on Shavuot. What is the halakha?
Rachi non traduit
שירדו בעבים. עם המטר כששתו העבים באוקיינוס בלעו ספינה מליאה חטין:
Tossefoth non traduit
חיטין שירדו בעבים. פירש בקונטרס ששתו באוקיינוס ובלעו ספינה מלאה חיטין וקשה לר''ת דאי מחוצה לארץ וכי הותרו לשתי הלחם בשביל שהיו בעבים מ''מ ממושבותיכם בעינן וליכא ואי מארץ ישראל וכי נאסרין הן על ידי כך אלא נראה לי דעל ידי נס ירדו בעבים כי הנהו אטמהתא דפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נט:):
מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם אָמַר רַחֲמָנָא לְאַפּוֹקֵי דְּחוּצָה לָאָרֶץ דְּלָא אֲבָל דְּעָבִים שַׁפִּיר דָּמֵי אוֹ דִלְמָא מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם דַּוְוקָא וַאֲפִילּוּ דְּעָבִים נָמֵי לָא
Traduction
The Gemara explains the two possibilities. The verse states: ''You shall bring out of your dwellings two wave-loaves of two-tenths of an ephah; they shall be of fine flour, they shall be baked with leaven, for first fruits to the Lord'' (Leviticus 23:17). When the Merciful One states: ''Out of your dwellings,'' does this serve to exclude wheat that came from outside Eretz Yisrael, teaching that it may not be used for the two loaves; but wheat that fell from the clouds is permitted? Or perhaps the verse means specifically: ''Out of your dwellings,'' i.e., only from Eretz Yisrael; and if so, even wheat that fell from the clouds is also not acceptable.
וּמִי אִיכָּא כִּי הַאי גַוְונָא אֵין כְּדַעֲדִי טַיָּיעָא נְחִיתָא לֵיהּ רוּם כִּיזְבָא חִיטֵּי בִּתְלָתָא פַּרְסֵי
Traduction
With regard to this dilemma, the Gemara asks: But is there a case like this? Is it possible for wheat to fall from the clouds? The Gemara answers: Yes, as in an incident involving Adi the Arab [taya’a], about whom it is related that it rained down on him wheat of a height of one handbreadth spread over an area of three parasangs.
Rachi non traduit
רום כיזבא בתלתא פרסי. שהיה קרקעו אורך ג' פרסאות רום כיזבא (שני) טפחים בזקיפת גודל:
בָּעֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי שִׁיבּוֹלֶת שֶׁהֵבִיאָה שְׁלִישׁ קוֹדֶם לָעוֹמֶר וַעֲקָרָהּ וּשְׁתָלָהּ לְאַחַר הָעוֹמֶר וְהוֹסִיפָה מַהוּ בָּתַר עִיקָּר אָזְלִינַן וְשַׁרְיַיהּ עוֹמֶר אוֹ דִלְמָא בָּתַר תּוֹסֶפֶת אָזְלִינַן וְעַד שֶׁיָּבֹא עוֹמֶר הַבָּא
Traduction
§ Rabbi Shimon ben Pazi raises a dilemma: In a case where one had an ear of grain that reached one-third of its growth prior to the bringing of the omer offering, and then he uprooted it and planted it again after the omer, and then it added to its growth, what is the halakha? Do we follow the original growth, which was permitted by the omer offering, and therefore the additional growth is also permitted? Or perhaps we follow the additional growth, which was not permitted by the omer, as it grew afterward. And if so, it will remain prohibited until the next omer offering is brought.
Rachi non traduit
שהביאה שליש. להכי נקט שליש דחשיב גמר פרי דאי מקמי הכי עקרה הויא כשחת בעלמא ולא מהני עומר למישרייה:
ועקרה. קודם לעומר:
ושתלה לאחר העומר. והוסיפה משהו מהו:
תִּפְשׁוֹט לֵיהּ מֵהָא דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן יַלְדָּה שֶׁסִּבְּכָהּ בִּזְקֵנָה וּבָהּ פֵּירוֹת אֲפִילּוּ הוֹסִיף בְּמָאתַיִם אָסוּר
Traduction
The Gemara suggests: Resolve the dilemma from that which Rabbi Abbahu says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to a young vine within three years of its planting, whose fruits are prohibited as orla, that one grafted onto an old, permitted vine, and there were fruits on the younger vine, even if the older vine added two hundred parts of growth to the existing fruit, it is still prohibited. The two hundred permitted parts, which are generally sufficient to nullify one part of orla, are ineffective in this case, because the subsequent additional growth is considered subordinate to the original prohibited growth. This proves that we follow the original growth, and therefore in Rabbi Shimon ben Pazi’s case the original growth that was permitted by the omer should render the entire plant, including the subsequent growth, permitted in consumption.
Rachi non traduit
ילדה שסיבכה בזקנה. נטיעה של ערלה ובה פירות והרכיבה בזקנה שעברו לה ימי ערלתה אפילו הוסיפו הפירות בעובי לאחר שסיבכה במאתים של היתר יותר משהיה שם מן האיסור אסור ואע''ג דערלה בטלה במאתים כדאמר בפסחים (דף מח.) שה אחד מן המאתים ממותר שתי מאות שנשתיירו בבור מכאן לערלה שבטלה במאתים אפי' הכי הכא אסור דחד גופא הוא ובתר עיקר אזלינן:
Tossefoth non traduit
דאמר ר' אבהו א''ר יוחנן ילדה שסיבכה בזקנה ובה פירות אפי' הוסיפו מאתים אסור. והא דא''ר אבהו א''ר יוחנן בפ' משוח מלחמה בסוטה (דף מג:) ילדה שסיבכה בזקנה בטלה התם בדליכא פירות בילדה והכא בדאיכא פירות ומה שגדל אח''כ מוכח כאן שהוא היתר והיינו דר' יוחנן לטעמיה דאמר התם בטלה והכא ניחא דנקט ילדה לפי שפירות שבה של ערלה הן דאילו ייחור של זקנה ובה פירות וקצצה וסבכה בזקנה תחילתו וסופו היתר הוא אבל בסוטה קשיא אמאי נקט ילדה דכך שווה ייחור של זקנה שסיבכה בזקנה דאי לאו משום דבטלה היה תורת ערלה עליו וכן פי' שם בקונטרס אפילו לייחור של זקנה מכיון שנתלש והרכיבו ילדה קרינא לי' ובטל בזקנה והא דלא נקט סתם ייחור שסבכו בזקנה בטל משום דלא הוה ידענא לענין מה בטל אם לא היה מפרש בהדיא לענין ערלה אבל השתא דנקט ילדה מוכחא מילתא דלענין ערלה קאמר והתם פריך ממתני' דקתני גבי חוזר ממערכי המלחמה אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב דמדחוזר ש''מ דשייך בה ערלה וחילול דבעי מיהדר והתם קאמר ר' יוחנן ילדה שסבכה בזקנה בטלה ומשני דמתניתין דהתם כגון ילדה בילדה וכי תימא תיפוק לי דבעי מיהדר משום ילדה ראשונה כגון דנטע קמייתא לסייג ולקורות ואע''ג דילדה בזקנה בטלה כה''ג לא בטלה משום דאי מימליך עלה בת מיהדר היא ונראה דילדה בילדה אם כלו שני ערלה דקמייתא מקמי בתרייתא בטלה לה בתרייתא אע''ג דהיתה הרכבתה בתוך שני דערלה דאי לא תימא הכי הא דפריך בסוטה (גם זה שם) היכי דמי אילימא ילדה בילדה תיפוק לי דבעי מיהדר משום ילדה ראשונה לוקמי כגון שכלו שני ערלה של ראשונה לפני שני השניה ובירושלמי משמע דילדה שסיבכה בזקנה מיירי בשנטע אילן בפני עצמו כדרך הנוטעין ונטעו אצל זקינה וסיכך ענפיו בענפי הזקנה דאם קודם קליטת שרשיו בארץ נתאחז זה בזה בטלה הילדה בזקנה אבל אם קדמה קליטת השרשים של ילדה פליגי התם אמוראי וזה לשון הירושלמי בפ''ק דערלה רבי זעירא ורבי יוסי ורבי אלעזר ור' חנינא בשם ר' חנינא בן גמליאל ילדה שספקה לזקנה טהורה הילדה אמר רבי חנינא בר אבא מתניתא אמרה כן סיפק בגפנים סיפוק אחר סיפוק אע''פ שהבריכן בארץ מותר וחש לומר שמא השרישה הילדה עד שלא תתאחז לזקנה אמר רבי חנינא בריה דרבי הלל דרבי יהודה היא דרבי יהודה אמר מתאחז הוא עד שלא השריש רבי אומר בשם רבי יוחנן שרשין אין בהם ממש:
וְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן בָּצָל שֶׁשְּׁתָלוֹ בַּכֶּרֶם וְנֶעֱקַר הַכֶּרֶם אֲפִילּוּ הוֹסִיף בְּמָאתַיִם אָסוּר
Traduction
The Gemara cites another proof from a similar case. And likewise Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: With regard to an onion that one planted in a vineyard, creating a forbidden mixture of food crops in a vineyard, and the vineyard was subsequently uprooted, so that most of the onion grew in a permitted manner, even if the onion added two hundred parts of growth, the onion is prohibited. The reason the entire onion is prohibited is apparently because we follow the original growth, which is forbidden.
Rachi non traduit
בצל ששתלו בכרם ונעקר הכרם. אפילו הוסיף לאחר עיקור הכרם הגדל בהיתר במאתים חלקים יותר משהיו בו באיסור:
אסור. משום כלאים אלמא בתר עיקר אזלינן:
Tossefoth non traduit
בצל ששתלו בכרם כו'. בפ' הנודר מן הירק (נדרים נז:) מיבעי לן אי גדולי היתר מעלין את האיסור או לא ופשט רבי יצחק נפחא מהא דאמר רבי ינאי בצל של תרומה שנטעו ורבו גידולין על עיקרו מותר אמר ליה רבי ירמיה שבק מר תרתין דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן כו' ומייתי הך דילדה שסיבכה בזקנה וההיא דבצל שנטעו בכרם דמוכח דאזלינן בתר עיקר ולהכי מייתי הכא הנך תרתי ולא מייתי ההיא דר' ינאי דפליג דשבקינן חדא מקמי תרתי וא''ת והתנן המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף מאתים אסור אלמא לא אזלינן בתר עיקר אלא בתר תוספת וי''ל דשאני התם כדדרשינן בפרק כל שעה (פסחים דף כה.) כתיב המלאה וכתיב הזרע הא כיצד זרוע מעיקרו בהשרשה זרוע ובא הוסיף אין לא הוסיף לא וא''ת מאי קמבעיא ליה הכא אי רבי יוחנן ור' יונתן לחומרא דווקא אמרי או אפי' לקו לא ע''כ לחומרא דאי לקולא אמרי קשיא דר' יוחנן אדרבי יוחנן דבסמוך קאמר ר' יוחנן ליטרא בצל שתיקנו וזרעו מתעשר לפי כולו אלמא לא אזלינן בתר עיקר להקל והתם נמי בנדרים מייתי לה ופשיט מקמייתא דר' יוחנן דילדה שסיבכה דלא אתו גידולין ומבטלי עיקר והדר פשיט מההיא דר' יוחנן דבצל דאתו גידולין ומבטלי עיקר ומשני דלמא לחומרא שאני וי''ל דהא דקאמר לחומרא שאני היינו דווקא התם משום דהיינו זריעתו כדקאמר בסמוך אבל היכא דלאו היינו זריעתו דלמא אזלינן בתר עיקר בין לקולא בין לחומרא והתם בנדרים פריך אר' יוחנן וארבי יונתן דהכא מהא דתניא גבי מנכש בחסיות דאם ישראל חשוד על השביעית למוצאי שביעית מותר אלמא גידולי היתר מעלין את האיסור ומשני שאני שביעית הואיל ואיסורה ע''י קרקע בטילתה ע''י קרקע וצריך נחלק בדבר מאיזה טעם יחשב שביעית איסור ע''י קרקע וערלה וכלאי הכרם לא חשיבי איסור ע''י קרקע ואפי' מעשר משמע התם דחשיב איסור ע''י קרקע אי לא משום דמעשר דיגון הוא דקא גרים לה וגם חדש דשמעתין צ''ל דלא חשיב איסורו ע''י קרקע מדמדמי לה הכא לערלה וכלאי הכרם:
הִיא גּוּפַהּ קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ מִפְשָׁט פְּשִׁיטָא לְהוּ לְרַבָּנַן דְּבָתַר עִיקָּר אָזְלִינַן לָא שְׁנָא לְקוּלָּא וְלָא שְׁנָא לְחוּמְרָא אוֹ דִלְמָא סַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לְהוּ וּלְחוּמְרָא אָמְרִינַן לְקוּלָּא לָא אָמְרִינַן תֵּיקוּ
Traduction
The Gemara states that these proofs are inconclusive, as that itself is what Rabbi Shimon ben Pazi raises as a dilemma: Is it entirely obvious to the Sages that we follow the main growth, and there is no difference whether this leads to a leniency or whether it leads to a stringency? Or perhaps they are uncertain about the matter, and therefore they rule that when it leads to a stringency, e.g., prohibiting the additional growth of orla fruit or the additional growth of an onion that had grown in a vineyard, we say that we follow the original growth, but when it leads to a leniency, such as allowing the consumption of grain after the omer, we do not say that we follow the original growth. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
Rachi non traduit
לא שנא לקולא. כגון שיבולת דאי אזלינן ביה בתר עיקר הויא קולא דלא בעי להמתין עד עומר הבא:
לחומרא. גבי ערלה וכלאים:
בָּעֵי רַבָּה לְעִנְיַן מַעֲשֵׂר מַאי הֵיכִי דָּמֵי כְּגוֹן
Traduction
§ In connection to the previous discussion with regard to an ear of grain that had grown one-third prior to the omer and was subsequently uprooted and replanted, Rabba raises a dilemma: With regard to the obligation to tithe, what is the halakha of such grain? The Gemara asks: What are the circumstances? The circumstances involve a case where
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source